החלטה בתיק ת"א 12027-02-12

לפניי בקשת הנתבע מס' 1 (להלן :"הנתבע") לדחיית התביעה נגדו על הסף מחמת התיישנות ושיהוי בהגשת התביעה.

רקע עובדתי

1.    עיקר העובדות בתיק אינן שנויות במחלוקת. ביום 23.7.1995 נהרג המנוח סאלח טאהא ז"ל בתאונת דרכים עת נסע ברכב שהיה נהוג בידי הנתבע. בגין הנזקים שנגרמו להם ולמנוח בתאונה, הגישו התובעים (אלמנתו וילדיו של המנוח) את תביעתם דנן בהיותם תלויים במנוח ויורשיו על פי דין, נגד הנהג ונגד קרנית. התביעה נגד קרנית הוגשה מאחר שלרכב הפוגע, בו נהג הנתבע, לא היה ביטוח חובה המכסה את השימוש שנעשה ברכב במועד אירוע התאונה.

2.    קודם להגשת התביעה דנן הגישו התובעים ביום 2.5.2001 לבית המשפט המחוזי בחיפה, תביעה בגין אותה עילת תביעה ממש נגד קרנית ונגד הנתבע (להלן: "ההליך הקודם"). במסגרת ההליכים שהתנהלו בהליך הקודם, ומאחר שהתובעים לא הצליחו לאתר את הנתבע ולמסור לו עותק מכתב התביעה וההזמנה לדין, הגיעו התובע וקרנית להסכמות כדלקמן:

א.   התביעה תימחק ללא צו להוצאות.

ב.   התובעים יגישו את תביעתם מחדש לבית משפט השלום בנצרת.

ג.    הצדדים לא יעשו שינויים בכתבי הטענות שיוגשו במסגרת התביעה החדשה שיש בהם משום שינוי חזית לעומת כתבי הטענות בתביעה שהוגשה במסגרת ההליך הקודם.

ג.    קרנית לא תעלה טענת התיישנות נגד התביעה החדשה שתוגש.

על יסוד הסכמת הצדדים, הופיע ב"כ קרנית ביום  4.5.2005 בפני כב' השופט ברלינר על דעת שני הצדדים, והודיע על הסכמת הצדדים למחיקת התביעה ללא צו להוצאות. בהתאם לכך, הורה השופט ברלינר בפסק דין שניתן באותו מעמד על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

3.    ביום 7.2.2012 הגישו התובעים את תביעתם מחדש נגד הנהג (הנתבע) ונגד קרנית (הנתבעת מס' 2).

4.     בכתב ההגנה שהוגש מטעמה טענה קרנית, כי הסכמתה שלא להעלות טענת התיישנות הייתה מותנית בכך  שהתובעים לא יעשו שינויים מהותיים בכתב הטענות ולא יכניסו שינויים לכתב התביעה שהם בגדר הרחבת חזית לעומת התביעה שהוגשה בהליך הקודם. מאחר שבכתב התביעה שהוגש הוכנסו שינויים מהותיים, הרי ביטלו התובעים בפעול את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ולכן היא רשאית להעלות טענת התיישנות.

קרנית אף הגישה הודעה לצד שלישי נגד הנתבע בה היא טענה, כי על הנתבע לשפותה בגין כל סכום שהיא תחויב לשלם לתובעים, אם בכלל, לרבות בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הליכי התביעה העיקרית והליכי הצד השלישי.

5.    הנהג הגיש כתב הגנה להודעה לצד שלישי בלבד ולא הוגש מטעמו כתב הגנה לכתב התביעה ותחת זאת הוגשה על ידו בקשה לסילוק התביעה וההודעה לצד שלישי שהוגשו נגדו על הסף מחמת התיישנות ושיהוי בהגשתן.

טענות הצדדים

6.    בבקשה לסילוק התביעה על הסף טען הנתבע, כי מאז אירוע התאונה ועד הגשת התביעות חלפו כ- 18 שנים ועל כן, לא צריכה להיות מחלוקת כי התביעה וההודעה לצד שלישי שהוגשו נגדו התיישנו. הוא אף התייחס לתחולת סעיף 14 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 וטען, כי אין תחולה לסעיף זה בענייננו. לדבריו, אמנם מאז אירוע התאונה הוא עזב את מדינת ישראל והשתקע במדינת דנמרק, אך לטענתו, מדינת דנמרק אינה מדינה שמחמת התנאים השוררים בה לא ניתן היה לקיים את הבירור המשפטי בארץ, כנדרש בהוראת סעיף 14 לחוק ההתיישנות. אותן טענות ממש העלה הנתבע לעניין ההודעה לצדדים שלישיים בה עותרת קרנית לחייבו לשפותה בגין הסכומים בה היא תחויב לשלם לתובעים, אם בכלל.

7.    קרנית הגישה תגובה לבקשה בה היא צידדה בטענת הנתבע לעניין התיישנות התביעה העיקרית נגדו. לטענתה, התביעה נגד הנתבע התיישנה בשל מחדלי התובעים, אשר הגישו את התביעה הראשונה שלהם כ- 6 שנים לאחר אירוע התאונה ואת תביעתם החדשה כשבע שנים לאחר מחיקת התביעה בהליך הראשון. קרנית הוסיפה, כי אילו התובעים היו מגישים את התביעה מחדש מיד לאחר מחיקת התביעה בהליך הראשון, התביעה נגד הנתבע לא הייתה מתיישנת.

לגבי הבקשה לסילוק ההודעה לצד שלישי על הסף טענה קרנית, כי אין בסיס לבקשה זו שכן עילת התביעה של קרנית נגד הנהג מתחילה במועד מתן פסק הדין נגדה. מאחר שטרם ניתן נגדה פסק דין, הרי מרוץ מניין ההתיישנות טרם החל, תקופת ההתיישנות טרם חלפה וכפועל יוצא מן האמור הוא שעילת התביעה טרם התיישנה.

8.    התובעים טענו, כי במקרה דנן חלה הוראת סעיף 14 לחוק ההתיישנות הקובע, כי לא יובא בחישוב תקופת ההתיישנות " מנין הזמן שבו נמצא אחד מבעלי הדין בשטח מדינה שמחמת התנאים שהיה בהם שם או מחמת היחסים שהיו שוררים בין אותה מדינה לבין מדינת ישראל לא יכול היה, הוא או בעל דינו, לקיים את הבירור המשפטי". לטענתם, מיד לאחר אירוע התאונה ברח הנתבע  מהארץ לחו"ל ללא כל אפשרות לאתרו, עובדה שהביאה למחיקת תביעה קודמת שהוגשה נגדו ונגד קרנית לבית המשפט המחוזי בחיפה. לדבריהם, במשך כל השנים הם ניסו לאתר אותו, פנו לקרובי משפחתו על מנת לברר היכן הוא נמצא, אך כל ניסיונותיהם העלו חרס. משלא הצליחו לאתרו הסכימו למחיקת התביעה שהוגשה במסגרת ההליך הקודמת כאשר הסיכום עם קרנית היה שלא תועלה על ידה טענת התיישנות.

דיון והכרעה